פסק-דין בתיק ת"ק 22446-09-10

1.         בין התובעת ובין הנתבעים נחתם הסכם שכירות, לפיו שכרה התובעת יחידת דיור אשר בבעלות הנתבעים - יחידה הנמצאת במבנה משותף שבו מתגוררים גם הנתבעים. תקופת השכירות החלה ב-1.7.09 ונסתיימה ב-1.7.10. דמי השכירות נקבעו לסך של 2,200 ש"ח לחודש.

            לתובעת ניתנה זכות האופציה להאריך את תקופת השכירות על פי התנאים שנקבעו בהסכם.

            לטענת התובעת, נקבע בהסכם, שתשלומים עבור שימוש במים וחשמל ישולמו על פי צריכה, אך בעניין זה מוסיפה התובעת וטוענת, שהנתבעים חייבו אותה בתשלומי יתר, יוצאים מגדר הרגיל.

            עוד מלינה התובעת נגד הנתבעים ומעלה נגדם את הטענות הבאות - טענות אשר היוו, למעשה את עילת התביעה, בגינה הוגשה תביעה זו בה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה את הסך של 7,850 ש"ח - הכל כמפורט להלן:

א.         א)         הנתבעים דאגו לחבר את דוד החשמל לשעון המדידה של התובעת ובכך נאלצה התובעת לשלם בגין צריכה גבוהה של חשמל, כאשר בפועל חלק ניכר מהצריכה היה צריך להשתלם על ידי הנתבעים.

                        ביום 6.8.10 הוזמן מר איציק גואטה, שהינו חשמלאי מוסמך (להלן: "החשמלאי") ובדק את חיבורי החשמל והתברר, שחיבורי דוד החשמל השייך לנתבעים מחובר לשעות המדידה של התובעת וגם לא שלל אפשרות שגם חיבורי המזגן "בטעות" בעבר חוברו לשעון המדידה של התובעת.

ב)         ביום 9.8.10 שלחה התובעת לנתבעים מכתב דרישה לזכות את התובעת בסך של 100 ש"ח לכל חודש שבו חובר דוד החשמל, כאמור,אך הנתבעים לא נענו לדרישה זו, בטענה, שניתן לקזז סכום זה מהשימוש שעושה התובעת במים וחשמל למכונת הכביסה.

ב.          במהלך תקופת השכירות עמדה התובעת בכל התשלומים שחלו עליה, למעט תשלום חשמל אחרון לחודשים יולי-אוגוסט 2010- זאת בשל אי הצגת פירוט מצד הנתבעים, כפי שביקשה התובעת.

  ג.       בגין השימוש בחשמל על ידי הנתבעים, מבקשת התובעת לחייב אותם לשלם לה סך של 1,950 ש"ח על פי החישוב הבא: מיום תחילת ההסכם ועד יום הגשת התביעה חלפו כ-13 חודשים לפי 50 אג' לקוט"ש במשך שעתיים ביום ובימים קרים 4 שעות ביום - הממוצע החודשי- שנתי הוא כ-300 קוט"ש לחודש ובעלות כוללת של כ-150 ש"ח לחודש. (150X13 חודשים = 1,950 ש"ח.)

            עוד מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בסך של 200 ש"ח - סכום ששילמה לחשמלאי ובסך של 700 ש"ח עבור הוצאות משפטיות ובנוסף לכך, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בסכום של 5,000 ש"ח עבור עוגמת נפש ממשית.

  2.       הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו מעלים הם, בין היתר, הטענות הבאות:

  א.        במשך תקופת השכירות לא התגלעו חילוקי דעות מהותיים, עד חודש יולי 2010 עת פנתה התובעת אל הנתבע בבקשה לבדוק את מונה החשמל המחובר לדירתה. ביום 6.8.10 הוזמן חשמלאי והוא אישר, שחיבור החשמל לדוד השמש המשרת את בית הנתבעים ואת בית התובעת מחובר למונה המשנה של דירת התובעת.

            קביעה זו הפתיעה את הנתבעים, שכן חיבור זה נעשה על ידי חשמלאי מוסמך לפני כ-7 שנים מבלי שהדבר יובא לידיעת הנתבעים.

ב.         א)         הנתבעים לא עשו כל ניסיון לגנוב חשמל ממונה המשנה, מה גם שדוד השמש המשרת את שתי הדירות, כמעט לא זקוק לחימום חשמלי, למעט ימים בודדים בחודשי החורף.

                        החשמלאי שבדק את חיבורי המונה, התבקש מיידית להעביר את חיבור מונה החשמל אליו מחובר דוד השמש למונה של הנתבעים ובמעמד זה, הודיעו הנתבעים לתובעת, שעם בו החורף חשבון דוד השמש ישולם על ידי הנתבעים והיא תוכל להמשיך ולהשתמש בשרותיו על חשבון הנתבעים.

ב)         תמוהה תביעת התובעת, על דרישותיה להחזר של שעתיים ביום קיץ וארבע שעות ביום חורף, שכן התובעת משתמשת באופן רציף בחדר הכביסה של הנתבעים וחשבון החשמל והמים של חדר הכביסה משולם על ידי הנתבעים בלבד.

3.          א.                    התובעת טוענת בתביעה זו, שנגרם לה נזק כספי כתוצאה מגניבת חשמל על ידי הנתבעים, היות והוברר לה שהנתבעים השתמשו בחשמל על חשבונה לצורך הפעלת דוד השמש והמזגן.

                        מהעובדות שהובאו על ידי כ"א מהצדדים בכתבי הטענות עולה, שלא רק השימוש בחשמל הוא הגורם להגשת תביעה זו, אלא שלכל אחד יש טענות על התנהגות האחד כלפי השני, כאשר התובעת מייחסת לנתבעת שימוש בקללות, איומים וגידופים כלפיה, אך גם הנתבעים מלינים כלפי התובעת, שגם היא השתמשה בלשון איומים, הקנטות והשפלות.

                        לכן, עולה מהעובדות שבתקופה מסוימת מתקופת השכירות לא שרר השלום בין הצדדים.